תסמונת השתל הקטן (Small For Graft Size - SFGS) היא גורם מרכזי לכישלון בהשתלת כבד מתורם חי (Live Donor Liver Transplant - LDLT). כריתת טחול (Splenectomy - Spx) היא פתרון אפשרי למניעת סיבוכים חמורים, אך ההשלכות של פרוצדורה זו עדיין לוטות בערפל. משום כך, צוות המחקר ניסה לשפוך אור על ההשפעות של כריתת טחול על תפקוד השתל ועל התוצאים ארוכי הטווח לאחר LDLT.
עוד בעניין דומה
במחקר לקחו 320 מטופלים אשר חולקו לשתי קבוצות: אלה שיעברו כריתת טחול (n=268) ואלה שלא יעברו כריתת טחול (n=62) במקביל לקבלת שתל כבד מתורם חי. על מנת לגשר על הטיית הבחירה בוצע התאמת ציון זיקה (Propensity Score Matching-PSM) (n=50 בכל קבוצה).
תוצאות המחקר לפני PSM הראו שהשתלים של אלה שעברו כריתת טחול הראו תפקוד טוב יותר ביום השביעי וה-14 לאחר הניתוח (Post-Operative Day - POD).
כמו כן, שכיחות ספסיס שישה חודשים לאחר LDLT היתה נמוכה ולשתל היו סיכויי שרידה גבוהים ביחס לאלה שלא עברו כריתת טחול.
לאחר ביצוע PSM ראו כי לאלה שעברו כריתת טחול היתה שכיחות נמוכה של תפקוד שתל לקוי ביום השביעי לאחר הניתוח (p=0.04), שכיחות נמוכה של תסמונת SFSGי(p=0.01), ריכוז בילירובין בסרום נמוך יותר (p=0.001), תפקודי קרישה טובים יותר ביום ה-14 לאחר הניתוח (INR נמוך יותר, p=0.004), הסיכויים לספסיס שישה חודשים לאחר הניתוח היו נמוכים יותר (p=0.02) ושרידות השתל היה גבוה יותר (p=0.04) ביחס לקבוצה שלא עברו כריתת טחול.
ניתוח חד משתני הראה כי המנעות מכריתת טחול היתה גורם הסיכון היחיד לאיוד השתל לאחר LDLTי(HR 3.06; 95% CI 1.07-11.0; p=0.037).
החוקרים הסיקו כי ביצוע כריתת טחול ביחד עם השתלת כבד מתורם חי (LDLT) עלולה למנוע התפתחות תסמונת השתל הקטן (SFSG) ומהווה גורם ניבוי חיובי לשרידות השתל.
החוקרים ממליצים על כריתת טחול כאשר השתל קטן (≤35% ממשקל סטנדרטי של הכבד) בהערכה קדם-ניתוחית, או לחלופין כאשר החולים עם יתר לחץ דם פורטלי או עם לחץ פורטלי מעל 20 ממ"כ לאחר רה-פרפוזיה.
מקור: