במהלך הגל הראשון של מגיפת COVID- 19 בשוודיה, לא היה קיים ידע רב בנוגע ליעילות האסטרטגיות השגרתיות להתמודדות עם סוף החיים אצל מטופלים שחלו ב-COVID-19 והיו מאושפזים בבתי החולים. מטרת המחקר היתה לתאר ולהעריך את הטיפול בסוף החיים אצל מטופלים הנוטים למות מ-COVID-19.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר נאספו נתונים מתוך הרשומה השוודית לטיפול פליאטיבי. החוקרים השוו בין נתוני תמותה בבית החולים בשנת 2020 אצל מטופלים עם COVID-19 לקבוצת ביקורת של מטופלים אשר נפטרו בבית החולים ב-2019. במסגרת הניתוח הסטטיסטי של נתוני הקבוצות, נבדקה ההשפעה של מין, גיל ואבחנת שיטיון.
תוצאות המחקר הראו כי משתתפי קבוצת COVID-19י(n=1476) היו עם חלק יחסי נמוך יותר של נשים וכן התאפיינו בגיל מבוגר יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת (n=13,158), 81.8 לעומת 80.6 שנים (p<.001). כמו כן, קוצר נשימה דווח יותר בקבוצת COVID-19 בהשוואה לביקורת (72% לעומת 43%, p<.001).
בנוסף, חרדה ודליריום היו שכיחים יותר והפרשות דרכי נשימה, בחילה וכאב היו שכיחים פחות בשבוע האחרון לחיים אצל החולים בקבוצת COVID-19 (p<.001 עבור כל התסמינים). כאשר נכחו, הקלה מוחלטת של חרדה (p=.021), כאב (p=.025) והפרשות נשימתיות (p=.037) הושגו לעתים קרובות יותר בקבוצת COVID-19. לבסוף, בקבוצת COVID-19, אצל 57% מהמשתתפים היתה נוכחות של אדם אחר בזמן פטירתם בהשוואה ל-77% בקבוצת הביקורת (p<.001).
החוקרים סיכמו כי האסטרטגיות הרפואיות השגרתיות להקלה על תסמינים וטיפול בסוף החיים בבתי חולים היו ראויות. תסמינים בקרב מטופלים עם COVID-19 אשר נפטרו בבית החולים הוקלו לפחות באותה מידה בהשוואה למקרים מ-2019. החוקרים ציינו כי על אף שמדובר בתוצאה של נהלי בידוד, נמצא כי מטופלים עם COVID-19 נפטרו לבד לעתים קרובות יותר בהשוואה למטופלים בקבוצת הביקורת.
מקור:
Lisa Martinsson et. al (2021) BMC Palliative Care DOI: https://doi.org/10.1186/s12904-021-00785-4